החלטה בתיק מ"ת 44334-01-12 - פסקדין

1.         בפני בקשה לגילוי חומר חקירה לפי ס' 74 לחסד"פ (נוסח משולב) התשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ").

במסגרת הבקשה, נדרש בית המשפט להורות למשיבה להתיר למבקש לעיין במרשם הפלילי של עדי המאשימה 1-4 לכתב האישום וכן לעיין בפלט תלונות שהוגשו ע"י כ"א מעדי המאשימה 1-4 (להלן: "המתלוננים).

תחילה הוגשה הבקשה באופן רחב יותר, אולם במהלך הדיון צומצמה ע"י ב"כ המבקש לאמור לעיל.

2.         כתב האישום שהוגש כנגד המבקש מייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, נשיאת נשק שלא כדין ויריות באזור מגורים, הכל לפי חוק העונשין, התשל"ז- 1977.

מכתב האישום עולה כי ביום 14.1.12, התפתח עימות אלים בין המבקש ובני משפחתו ובין המתלוננים. במהלך העימות דרך המבקש אקדח שהיה ברשותו ללא רישיון וירה באמצעותו לעבר אחד המתלוננים. הקליע פגע ברגלו של המתלונן, פצע אותו וגרם לו לחבלה חמורה.

3.         לטענת ב"כ המבקש, האירוע נשוא כתב האישום מבוסס כולו על עדי ראיה שנכחו במקום וכן על גרסת המתלונן עצמו. לאור האמור טען כי בקשתו לחשוף את גיליון הרישום הפלילי ורשימת התלונות של עדי המאשימה הינה בעלת משמעות כבדת משקל, שכן יש בחשיפתם כדי לקעקע את מהימנותם של עדי מאשימה אלו, במיוחד כאשר המדובר בעדי מאשימה שהינם כולם אחים המצויים בסכסוך משפחתי ארוך עם משפחת המבקש. עוד הוסיף, כי מניעת חשיפת החומר המבוקש תהווה פגיעה של ממש במבקש ובהגנתו. ב"כ המבקש הפנה לפסיקה אשר תומכת לשיטתו בבקשה.

4.         מנגד, התנגד ב"כ המשיבה לבקשה. לטענתו, חשיפת הרישום הפלילי כפופה למבחן הרלוונטיות ונבחנת בעיקרה עפ"י מבחנים שאומצו ע"י ביהמ"ש העליון בבש"פ 5881/06 בניזרי נ' מדינת ישראל (להלן: "פרשת בניזרי"). עוד הפנה לפסיקה הדנה בהתנגשות בין זכויות הנאשם להתגונן ובין זכויות לפרטיות, אשר במסגרתה זכותו של אדם שלא ייחשף עברו לעיני כל.

לשיטת ב"כ המשיבה, בחינת המקרה שלפנינו אל מול המבחנים שנקבעו בפסיקה, מלמד כי אין כל רלוונטיות לחשיפת עברם הפלילי או רשימת התלונות הקודמות של המתלוננים ולפיכך גוברת במקרה זה זכותם החוקתית של המתלוננים לשמור על פרטיותם.

5.         במהלך הדיון הוצגו לעיוני רישומי ההרשעות הקודמות של כל העדים הנ"ל וכן רשימת התלונות שהוגשו על ידם. בהמשך אף אפשרתי לכל אחד מן הצדדים לשטוח בפניי את טיעוניו במעמד צד אחד.

דיון והכרעה:

6.        המסגרת הנורמטיבית לדיון בבקשה לעיון בחומר חקירה מצויה בסעיף 74(א) לחסד"פ, הקובע לאמור:

רבות נכתב אודות פירוש הביטוי "חומר חקירה", כפי לשון סעיף 74(א) הנ"ל, כך קבע ביהמ"ש העליון  בבש"פ 11042/04 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 203, ע' 206 כך:

"השאלה אם חומר מסוים מהווה 'חומר חקירה' תוכרע באופן פרטני, על-פי טיבו של החומר ומידת זיקתו לסוגיות הנדונות בהליך הפלילי אשר במסגרתו הוא מבוקש. בהקשר זה נפסק כי יש ליתן למונח 'חומר חקירה' פירוש רחב, הכולל אף חומר ראייתי שיש לו קשר עקיף ליריעה הנפרסת במסגרת משפטו של הנאשם. עם זאת אין לכלול בגדר התיבה האמורה ראיות אשר מידת הרלוונטיות שלהן להליך הפלילי הינה רחוקה ושולית (בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל [2], בעמ' 129; בש"פ 5425/01 אל חאק נ' מדינת ישראל [3], בעמ' 430-429)."

7.         אשר לחשיפת גיליונות רישום פלילי של עדי תביעה, הרי שבמסגרת זו על בית המשפט למצוא את האיזון הראוי בין פגיעה בזכויות יסוד של עדים או מתלוננים - ובעיקר הזכויות החוקתיות לפרטיות ולכבוד לבין זכויות הנאשם למשפט הוגן. לעניין נוסחת האיזון הראוי נקבע בבג"ץ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים, פ''ד ס(1) 360) (להלן: בג"צ היומנים):

"השיקול המרכזי ביישומה של נוסח האיזון בין זכותו של הנאשם למשפט הוגן לבין זכויותיהם של עדים ומתלוננים לכבוד ולפרטיות הינו חשיבות החומר להגנת הנאשם. דהיינו, בכל מקרה תיבחן זיקתו של החומר לאישום ולנאשם ותיבחן האפשרות הסבירה כי תהיה בו תועלת להגנת הנאשם. בהתנגשות חזיתית בין זכות הנאשם למשפט הוגן לבין זכויותיהם של עדים ומתלוננים - דהיינו, כאשר מדובר ב"חומר חקירה" מובהק או כאשר ברי כי קיימת אפשרות סבירה שתהא בחומר תועלת להגנת הנאשם - יורה בית המשפט על גילויו של החומר לנאשם, אף אם יהיה בכך משום פגיעה בזכויותיו של עד או מתלונן. אולם, ככל שהרלוונטיות בין החומר הנדון לבין השאלות העשויות להיות במחלוקת במשפט רחוקה יותר, וככל שהזיקה בין החומר לפוטנציאל ההגנה של הנאשם נחלשת, כך יש ליתן משקל רב יותר לזכויותיהם של העדים והמתלוננים".

בפרשת בניזרי, אשר הינה ההלכה הנהוגה כיום, נקבע לעניין רישומי הרשעות קודמות כי אלו ייחשפו רק מקום בו קיימת רלוונטיות של הרישומים הנ"ל " לנושא הדיון... או לבירור מהימנותו של עד..".

בעניין הרלוונטיות לבירור מהימנותו של עד נקבע שם כי זו תיבדק לפי 5 קריטריונים אלה: